שעריה נעולים- ישיבת הרב קוק ביפו

בתקופת רבנותו ביפו הקים הרב קוק ישיבה חדשנית לבחורים מוכשרים אותם קיבץ אחד לאחד מרחבי הארץ והעולם Ÿ סדר הלימוד בישיבה היה נועז וחריג ועורר את התנגדותם של קנאי ירושלים Ÿ שש שנים פעלה הישיבה, שמעהּ יצא ברחבי העולם, למדו בה עשרות תלמידים, מיטב המורים לימדו בה, ובכל זאת איננו יודעים עליה כמעט מאומה Ÿ מי היו התלמידים ומה נכלל בתכנית הלימודים? Ÿ כיום הבניין חרב, שעריו נעולים, והתעלומה אופפת את המקום

חלק ראשון מתחקיר מקיף!

הקדמה
מפעלים רבים ונכבדים נזקפים לזכותו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק (תרכ"ה – תרצ"ה). בין הידועים שבהם: הרבנות הראשית לישראל, תנועת דגל ירושלים, ישיבת 'מרכז הרב', מכון 'הלכה ברורה', והצלת יהודים באמצעות הסרטיפיקטים. על חיי הרב ומפעליו נכתבו מאות ספרים ומאמרים מקיפים. האם ייתכן שישנו מוסד חשוב נוסף שיסד הרב אשר טרם נחקר באופן רציני, ולא עוד אלא שכמעט ונשתכח מן העולם?

למרבה הפלא, התשובה חיובית. 'שערי תורה', מוסד חינוכי מרכזי ביפו בראשית המאה הקודמת, עמד בניהולו ובהדרכתו הרוחנית של הרב קוק. המתחם, בשכונת נווה שלום בדרום-מערב תל אביב, כלל אגפים שונים שכל אחד מהם קנה ברכה לעצמו: תלמוד תורה לילדים, בית מלאכה לתלמידי הת"ת, בית התבשיל לעניים, שטיבל, ובתקופה מסוימת גם ישיבה לבחורים ואברכים. כל אלה היוו את המוסד המרכזי והחשוב ביותר ביפו של אותם ימים, אשר עמד במרכז החיים הדתיים בעיר.

עד היום לא נחקרו כראוי תולדותיה של ישיבת הבחורים[1]. רוב ממשיכי דרכו של הרב לא שמעו על אודותיה, לבד אולי משמועות עמומות. גם חוקרים שהתייחסו לתקופת יפו (תרס"ד – תרע"ד) בחיי הרב, המעיטו בערכה של הישיבה, ולא קלטו את המהפכנות שבה ואת השפעתה הציבורית הרבה[2]. זאת מפני שלא הקיפו את הנושא בכללותו מתוך כל המקורות כולם, אלא הסתפקו בנגיעות קלות פה ושם ובעיקר הסתמכו על ציטוטים (לעתים סותרים!) מאלה שקדמו להם מבלי לאמת את הדברים. הפלא שבשִכחה גדֵל כאשר מתוך המחקר מתבררת הזיקה וההשפעה החזקה של הישיבה ביפו על יתר מפעלי הרב, שבאו בעקבותיה.

תלמוד תורה ובית מלאכה
ראשיתו של 'שערי תורה' בייסוד הת"ת בשנת תר"ן. המייסד היה הרב נפתלי הרץ הלוי זצ"ל, רבה של יפו. לאחר פטירתו, קיבל הרב קוק את הרבנות וכן את ניהול המוסד. הוא שיווה לו פנים רעננות המתאימות לרוח הדור החדש. החידוש המרכזי היה הקמת 'בית המלאכה': חלק ניכר מתלמידי הת"ת עסקו במשך שעות קבועות בכל יום בייצור ארונות ברזל, תחת הנהלתו של מר יעקב גולדמן ז"ל, ממקורבי הרב. באיגרות ששלח באותם ימים הרב לתורמים, הסביר את חשיבותו של בית-המלאכה[3]:

"בת"ת שערי-תורה פה הוקמה ע"פ הרשאתי מחלקה למלאכה, והיא הולכת ומתגדלת, ואקוה שתתן כבוד לשלומי אמוני ישראל, להודיע לכל, שהננו חפצים בבנין הארץ המעשי. עתה כבר עסוקים הם בתעשית ארונות הברזל לבתי האוצר, אשר לא יפלו בשכלולם מהמובאים מאירופא... לפי דעתי ראוי לשמח על-זה, ברוך ד'... המוסד היקר הזה, מאחד תורה אמונת אומן ודרך-ארץ ויגיע-כפים של אדמת הקודש... שיהיו לנו על ידו המון בעלי מלאכה ואנשי השוק, שלא יביטו על דרכי היהדות כ"גויים גמורים", כפי מה שהדבר עלול להיות מתהלך אם לא יקורב כלל החינוך המעשי של אנשי השוק למחיצה שבה ת"ח שרויים ומתהלכים עכ"פ".

ישיבת הבחורים
על תולדות הת"ת ובית המלאכה נכתב בכמה ספרים; לאחרונה אף יצא לאור 'יומן שרות מתועד' של מנהל המקום, יעקב גולדמן. אך גולת הכותרת של 'שערי תורה', מבחינת השפעתו הרוחנית של הרב קוק והשקעתו המרובה בה, הייתה ישיבת הבחורים, אשר פעלה בתוך המתחם במשך שש שנים לפחות והייתה מושא לתקוות רבות מצד הרב ומקורביו[4].

קשה להפריז בחדשנותה של ישיבה זו[5]. אפילו כיום, עם הגיוון בסגנונות הישיבות בארץ, נדמה שאין ישיבה שיכולה להתחרות בתעוזתה.

יש לשים לב, כי חזונו הנודע של הרב קוק בדבר 'ישיבה מרכזית' (ראה במאמר 'הישיבה המרכזית העולמית' בתוך: 'מאמרי הראי"ה') כמעט ולא התגשם בישיבה שהקים בירושלים, בשנותיו המאוחרות[6]; למעשה, ישיבת 'מרכז הרב' היתה ישיבה ליטאית סטנדרטית, כמעט ללא ייחודיות על-פני ישיבות ירושלמיות אחרות. ביפו, לעומת זאת, התגשמה משאלתו במלואה: ישיבה אשר כל אורחותיה היו על-פי רוחו והשקפותיו, וכל תלמידיה זכו לליוויו והדרכתו. החוקרים סברו שהישיבה ביפו הייתה "גרסת בטא" לישיבת 'מרכז הרב', ניסיון שלא צלח אך הוביל לגיבוש החזון; אך לדעתי אם נעיין כראוי, נגלה כי ההפך הוא הנכון. הישיבה ביפו היא שהגשימה את חלומו של הרב, ואילו הישיבה בירושלים הייתה רחוקה מחזון זה.

זמן רב ניקרו השאלות במוחי: מדוע נעלמה הישיבה מהתודעה הציבורית והאם אך במקרה לא נזכרת היא בבית-מדרשם של תלמידי הרב? מדוע באיגרותיו של הרב עצמו, מתקופת לונדון או מתקופת ירושלים, לא מוזכרת ולו פעם אחת ישיבתו ביפו, בה השקיע כה רבות[7]?

בתחילה חשבתי לתלות זאת בכך שאין כיום, ככל הנראה, אנשים החיים עדיין וזוכרים את אותה תקופה קדומה, של טרום מלחמת העולם הראשונה, בה פעלה הישיבה. כמו כן התיעוד ההיסטורי מתקופה זו בחיי הרב קוק – מועט יחסית. בנוסף, מסמכים פנימיים של הישיבה אבדו ונשרפו בשנות מלחמת העולם הראשונה, מלחמה שגרמה גם לסגירת הישיבה בכלל. אך לאחר מחקר מעמיק נדמה לי שהסיבה האמתית היא אחרת, מהותית יותר ובזהירות ניתן גם לומר: מכוּונת מצד מקורבי הרב. יותר מכך: מעטה הסודיות האופף את הישיבה נוצר לפני שהוקמה, עוד כשהייתה כרעיון מופשט אצל מייסדהּ – הרב קוק.

­­חידושיה ומגמותיה של הישיבה
מה בעצם הייתה מגמת הישיבה, ועד כמה הייתה ייחודית בסדריה? בירושלים לבדה פעלו אז מספר ישיבות, שהבולטות והידועות שבהן: עץ חיים, מאה שערים ותורת חיים (בה למד גם בנו של הרב, הרצי"ה). ומה רצה הרב לחדש על פניהן?[8]

במשך תקופת ייסוד הישיבה, שלח הרב איגרות רבות לידידיו בארץ ובעולם, ובהן הסביר בצורה בהירה את חזונה של הישיבה ומטרותיה. מעניין להתחקות דרך האיגרות אחר התפתחותו וגיבושו של רעיון הישיבה, וצעדיה הראשונים.

כנראה כבר בימיו הראשונים ביפו[9] (בשנת תרס"ד) חלם הרב להקים ישיבה ייחודית לבחורים, בה יילמדו, לצד ש"ס ופוסקים, גם מקצועותיה הפנימיים של התורה. על כך הוא רומז באיגרת ששלח לידידו ר' שמואל אלכסנדרוב שלוש שנים לאחר מכן, בכסלו תרס"ז[10]. אמנם באותן שלוש שנים הרעיון עדיין במצב היולי; טרם מדובר באופן מעשי על ההקמה, לא ידוע היכן ישכון המבנה, ועד כמה הרב עצמו יהיה מעורב בניהולה הרוחני והמעשי של הישיבה.

לאחר חודשיים (שבט תרס"ז) הגיע הרעיון לפסים מעשיים, בעקבות גורם חיצוני – מכתב שקיבל הרב מגיסו בוילנא, ר' יוסף רבי[11]. הלה חיפש משרת-הוראה, ולשם כך הציע לרב להקים ישיבה לבוגרי הת"ת 'שערי תורה' ושהוא, ר' יוסף, ילַמד בה. הייתה אז חליפת מכתבים משולשת בין הרב, אחיו ר' דובער והגיס ר' יוסף אודות רעיון זה, ובאחד ממכתביו מציין הרב: "נמנעתי מזה עד כה. אבל עכשיו נכנס הדבר בלבבי". ועדיין, לעומת חזונו הנשגב של הרב, בינתיים מדובר ביניהם על הקמת ישיבה סטנדרטית. תכנית הלימודים המיוחדת (לימוד פנימיות התורה, חכמות חול, שפות זרות - כפי שהיה בישיבה בסופו של דבר, ואף במחשבה תחילה) עליה חולם הרב בסתר לבו, טרם נזכרת. אמנם בשולי אחד המכתבים הרב מציין שאולי יעסקו התלמידים גם במקצועות "מוסר ויראת-שמים".

בד בבד משתף הרב בעל-פה את ידידיו הקרובים בחזונו הגדול אודות הישיבה החדשנית. אך תכנית זו עדיין לא ניתנה ליכתב, והדברים עוברים רק מפה לאוזן. רק לאחר יותר מחצי שנה, באייר תרס"ז, מגיע הדבר לידי פרסום. אז שולח הרב לכמה מידידיו טיוטה מפרוגרמת-הלימודים של הישיבה[12]. כעת מדובר כבר על ישיבה חדשנית, על פי רוחו של הרב, במרכז הישוב החדש, ואשר יונהג בה סדר לימודים שונה בתכלית מהנהוג בישיבות אחרות. הרב גם מפרסם על כך מודעות בעתונות, לתגובות הגוררות תגובות נלהבות מצד מקורביו. נביא כאן לדוגמה את תגובתו הנלהבת של "בחיר חוקרי עמנו, משגב התורה והתעודה בדורנו" רבי שם טוב גפן זצ"ל, שהיה גם אחד ממורי הישיבה וממנסחי תכנית הלימודים[13]:

"בפתחי את מעטפת מכתבו ותאורנה עיני בראותי כי הנה זה הוחל להתנוצץ אותו הדבר, תאות לב ונפש, הנקרא בשם ישיבה לתורה ולחכמת האמת שהיה אדיר כל חפצי מיום עמדי על דעתי לידיעת האמת בטהרתה, ומיום אשר ישר נוכחתי, בידיעה עַמֻקָּה ונכונה, כנכון היום, כי רק זאת היא הדרך האחת והיחידה, המובילה אל המטרה הרצויה להשיב כבוד דת משה וישראל על תלו, וארמון אמונת היהדות על משפטו, כמו שהיה בו בזמן שהיתה הנבואה שֹרָה בישראל ורוח הקדש – אמת המדה להאמת והשקר, תחת אֱלִיל ההגיון ופסל התבונה הלא טהורה מוֹלֶדֶת עם היונים; אלה הנערים היפים מצודדי הנפשות בקסם החן החצוני, הסדר הנכון השטתי והמשטר הַמְדֻיָּק המביא לידי שעמום שהיה לנחלה לכל עמי המערב, ולא יכלו מלט משא עד קרוב לימינו אלה".

בחודש חשון תרס"ח, מתפרסמת מודעה ברחבי יפו[14]:

"קול מבשר

לצעירים היודעים פרק בגפ"ת ולכל הנוהים לטעום טעם צוף נועם אמרות טהורות מפי קדוש ר' הגאון הגדול נזר ארה"ק מוה"ר אברהם יצחק הכהן קוק שליט"א, כי החליט אדמו"ר להגיד שיעור קבוע ברמב"ם, בכל יום בביהמ"ד של הר"ר זרח בארנעט הי"ו, בערך משעה 9 עד 11 בשעות אירופא בבוקר.

חוץ מהתלמידים הקבועים יכולים לבא ג"כ שומעים ארעיים לפי שעת הכושר שלהם, ע"י רשיון מוקדם.

גבאי 'שערי תורה' ומנהליו".

במקביל מתכתב הרב עם רבנים וידידים רבים, ומבקש את עזרתם הרוחנית והחומרית להקמת הישיבה החדשה. כנימוק להקמתה מציין הרב שתי מגמות עיקריות:

א. לימוד התורה כולה על מקצועותיה השונים, כולל צדדיה הפנימיים והמחשבתיים.

ב. החייאת רוח הישוב החדש ביפו ובמושבות.

מעניין לשים לב שלכל אחד מנמעניו מטעים הרב באופן שונה את שתי המגמות הללו, וזאת כפי הבנתו ושייכותו הרוחנית. יש שהרב מדבר אתם על לימוד קבלה במוצהר (כך באיגרותיו לידידיו המקובלים), ויש שכותב להם על ספרי מחקר, מחשבה והיסטוריה (כך לרבנים מגרמניה). גם בתחום ההשפעה על הישוב החדש – יש שהרב מדבר אתם על השפעה סגולית עמוקה ועל שינוי התדמית של הישוב החדש, ויש שהרב מפרט להם את התכנית המעשית יותר: לשלוח רבנים בוגרי הישיבה למושבות. בהתאם לכך ניתן להניח שאת עומק סודו הצפון יגלה הרב לאנשי סודו הקרובים ביותר לרוחו והשקפותיו[15], והנה כך כותב הרב לידידו הרב פנחס לינטופ זצ"ל, מקובל נודע ובעל זיקה להשקפותיו הרוחניות של הרב[16]:

"ב"ה, עה"ק יפו ת"ו, י"א אד"ר תרס"ח.

לכ' ידי"נ הרב הגאון המופלא, חכם חרשים ונבון לחש, מארי' דרזין, מו"ה פנחס הכהן שליט"א, אבד"ק בירז' יצ"ו. שלו' שלו' וברכה.

... מגמתי ביסוד ישיבה חדשה להישוב החדש בכללו, להחיותו בטל של תורה ולקבוע למוד קבוע ומפורסם בהלכות דעות ואמונות, שגנזי תורה בארחות הקבלה לכל דרכיה יקחו בה חלק בראש".

גם לידידו הרב יקותיאל קאמלאר, שהיה דבוק אף הוא ברוחו של הרב, חושף הרב את התכנית ללמוד קבלה[17]:

"ב"ה, עה"ק יפו ת"ו, י"ב אד"ר תרס"ח.

... בדבר הישיבה, עיקר כונתי היא שיהי' קבוע בה לימוד בקביעות בחלקי התורה הפנימיים, מהתחלת המוסר והמחקר עד עמקי הקבלה והסוד לכל פרטיהם. כי מובטחים אנו, שזה יביא לגאולה שלמה[18], וזה נאה מאד להמצא באה"ק".

לכאורה בגישה זו (הסברת העניין לפי המקבל) אין כל חידוש. הגיוני הדבר להסביר לכל אחד כפי רמתו ושייכותו, והרב מן הסתם נהג כך גם בנושאים אחרים בהם עסק. אך לדעתי ייתכן שמאחורי גישה זו עמדה גם הסתרה מכוונת של מגמותיה האמתיות של הישיבה, על "סדר לימוד חדש בישיבות", לימוד קבלה ועוד, מאוזני אלו שלא היו מסוגלים לעכל חידושים כאלו. מהם נאלץ הרב להסתיר את הלב הפנימי של הישיבה – לימוד הקבלה (ואינני דן כעת מה משמעות הדבר ומתוך אילו ספרים הלימוד נעשה).

טענתי זו מתבססת על מסמך מרתק ולא מוכר, שאפשר לתארכו כמסמך הקדום ביותר העוסק בייסוד הישיבה – שבט תרס"ז. באותם ימים הישיבה עודנה בגדר חלום, ורק מקורבי הרב שותפו ברעיונה. אחד מהם היה ר' אריה (ליב) גורדון (תר"ה – תרע"ג). הוא שלח מכתב לרב, ובו הוא מייעצו שלא לגלות לציבור את "הרעיון הצפון בלבו" על המטרה האמתית של הישיבה. לדעתי במכתב זה נעוצות תחילתה וסיבתה של מעטפת הסודיות על פני הישיבה, הקיימת בעצם עד היום:

"בעזהי"ת יום אר"ח שבט [19]ירושלם עיה"ק ת"ו

שלום וברכה מציון לידי"נ הגאון האמתי המהלך בין נהרי נחלי אש ושלג ומוסר נפשו לפשר ביניהם מר אברהם יצחק קוק יהי שמו לעולם.

...על דבר הרעיון אשר מסר לי הדר"ג – לפני מחלתי נמצא לפני בחור אחד אשר נאות לעצתי, בחור שוקד גדול ומצוין בשכלו, בנו של הרב הגדול ר' צבי הירש כהן שפירא נ"י והוא הבטיח לי ברשיון אביו שם אמצא עוד בחור אחד כמוהו נכון הוא לנסוע להדר"ג. ובלא ספק נמצאו בירושלם הגדולה בחורים כאלה למכביר, אבל קשה עלי לבקשם.

לפי דעתי יכתוב הדר"ג מודעה בהחבצלת בסגנון כזה "אני חפץ לכונן ביפו ישיבה קטנה לע"ע של עשרה בחורים מצוינים בשכלם ושקידתם, ואני אהיה להם לעינים להראותם דרך הלמוד האמתי, ואדאג לפרנסתם, וישיבתי זאת תהיה ראשיתה מצער ואחריתה ישגא בעזהי"ת" ואת כל הרעיון הצפון בלבו בנוגע להשכלת התלמידים לעשותם למשכילים אמיתיים אשר ידעו ללחום מלחמת ד' נגד פריצי עמנו – זאת לא יגלה לע"ע במודעתו זאת, כי קנאי עיר הקדש שאינם יודעים מה לפנים ומה לאחור יניאו אותו בדבר הזה.

...והנני ידידו הדוש"ת בלו"נ ומברכו בכט"ס יהי ד' אלקיו עמו ויודיע על עצתו

ארי' ליב גארדאן"
ארכיון 'גנזים' תיק A338, א-36857

בחלק השני של המאמר נעמוד על נקודות נוספות- המהומות בירושלים, שם הישיבה ומיקומה, תלמידיה ועוד.

הערות שוליים-
 [1] היעלמות המוסד מהתודעה הציבורית נקשרת להיעלמות יחסית של פרק שלם ומרתק בחיי הרב: 10 שנות כהונתו כרב העיר יפו זכו למחקר מועט במיוחד, לעומת 15 שנותיו בירושלים כרבה הראשי של ארץ ישראל. למשל, בספר הביוגרפי הפופולרי 'מלאכים כבני אדם' המאגד מאות סיפורים על חיי הרב, מוקדשים לתקופת יפו 14 עמ' בלבד, לעומת 417 עמ' המוקדשים לתקופת ירושלים.

[2] הרב ד"ר יוחאי רודיק, שהקדיש חיבור שלם ('חיים של יצירה') לתולדות ישיבת 'מרכז-הרב' בירושלים, כתב בספרו (עמ' 54): "על אף מגמותיה המפליגות לא היה ניכר רישומה של ישיבת יפו בשעתה ודרכה החינוכית לא היוותה קרקע לויכוחים אידאולוגיים עם אנשי הישוב הישן. בשנת תרע"א, שנתיים לאחר הקמת הישיבה, מעיד הראי"ה קוק במכתבו אל הרב מאיר ברלין, מראשי תנועת המזרחי', כי בישיבתו לומדים עשרה תלמידים. ... מגמותיה החינוכיות כגרעין סימלי לישיבה העתידית 'מרכז הרב' שהוקמה בירושלים כעשור שנים מאוחר יותר".

[3] אגרות הראי"ה ח"א איגרת נט, ואיגרת קכה; ח"ב איגרת תשכג; וראה שם איגרת שעו. וראה גם 'שבחי הראי"ה' עמ' רעג: "המוסד הקדוש 'שערי תורה' אשר הייתי תמיד קשור עמו בכל עוז חיבת קודש... נפשי קשורה עם המוסד הזה...".

[4] הרצי"ה כתב אז (כלפי הרי"מ חרל"פ שהאשימו בהתפעלות מוגזמת מרעיון הישיבה): "החובה הגדולה שאני מרגיש שמוטלת עלי בזה.. מוטעים הם בעלי ההכרה בזה ובפרט שיחדור הענין לתוכם כמו אלי... אסור להתרשל בענין זה, שבאמת הוא ראש צרכי היהדות ההכרחיים בפרט בדורנו", צמח צבי איגרת ט'.

[5] "מחשבתי ע"ד ישיבה חדשה למרכז הישוב החדש, היא ענין גדול ורם ערך מאד ומחודש לגמרי", אגרות הראי"ה ח"א איגרת צז.

[6] ראה בעניין זה את מאמרו של הרב ארי יצחק שבט: 'לבירור החלטתו של הרב קוק לצמצם את חזונו ללימוד מחקרי-מדעי בישיבת מרכז הרב', בתוך: טללי אורות ט"ו תשס"ט.

[7] זאת לעומת הישיבות בסמרגון ובוולוז'ין, בהן למד הרב קוק בצעירותו, וזכרונותיו מלימודו בהן נזכרות לא פעם באגרותיו בשנותיו המאוחרות.

[8] במשך חייו הקים הרב לפחות חמש ישיבות. הראשונה הייתה בעיר בויסק, שם מינה את הרב בנימין רבינר כראש הישיבה (ראה 'סיני' קובץ יז עמ' עח). השניה הייתה ביפו. השלישית - מרכז הרב, הרביעית 'תורת כהנים' בירושלים, והחמישית הייתה 'תורת ירושלים', שנוסדה כמכינה לישיבת 'מרכז-הרב'. (מלבד אלו תמך בישיבות נוספות, ועמד בנשיאות כל ישיבות ירושלים, וכן ניסה להקים ישיבה ביבנה).

[9] ואכן בשנת תרס"ה פורסמה מודעה ביפו: "נערים ובחורים שיש להם כשרונות טובים ובתורת ה' חפצם יתקבלו ב'שערי תורה' ביפו ת"ו, וישמעו לקח בהלכה – בחידוש ופלפול של יושר, ובאגדה – במוסר ובדיעות, ותחת השפעת רבינו הגאון הגדול כליל המדעים מוהרא"י קוק שליט"א יתעלו אי"ה למעלת לומדים מופלגים ויראי אלקים באמת, לצרכיהם החומרים נדאוג ככל אשר יהיה ביכולתנו. הנוחים לזה יפנו אלינו בטרם בואם במכתב ויקבלו תשובה. גבאי ומנהלי שערי תורה בעה"ק יפו ת"ו" [מובא ב'החבצלת' ז' אייר תרס"ה]. אך כנראה שלא הייתה אז היענות מספיקה לכך, ורעיון הישיבה נדחה בכמה שנים, ואכמ"ל. ר' ישראל פורת סיפר: "ביום אחד, בהיותי בירושלים, נפתעתי לראות את הגרי"מ הולך ובא אלי לבקרני בביתי. בענות קודש ובפשטות נפלאה בקשני להמליץ עבורו לפני מרן ז"ל לקבלו בתור תלמיד" ('אור המזרח', קובץ י' עמ' 5). וכנראה שסיפור זה התרחש בשנת תרס"ה, בניסיון הראשון להקים ישיבה. שהרי לאחר מכן הרי"מ היה מבאי ביתו של הרב קוק ולא היה צריך להמלצה חיצונית כלשהי.

[10] 'אגרות הראי"ה' ח"א איגרת מד.

[11] לימים עלה ארצה ושימש כמנהל הת"ת 'שערי תורה'. אגב, מלבדו היו עוד ממשפחתו של הרב שהיו קשורים ל'שערי תורה': חתנו הרב פסח מאירי היה מנהל בית המלאכה; אחיו ר' שאול חנה קוק וכן בנו הרצי"ה היו אחראים על ביסוס הישיבה ותפקודה; אחיינו אביגדור (בן אחותו) למד בישיבה. גיסו הגביר ר' אליעזר משה סלוצקין היה מתומכיה הפיננסיים של הישיבה.

[12] ע"פ אגרות ר' בנימין מנשה לוין, בכת"י. כנראה שהפרוגרמה הסופית פורסמה רק בשנת תרע"ב, ועד אז עברו בה שיפורים ושינויים שונים. בין מנסחיה היו רש"ט גפן, הסופר אז"ר, ועוד.

[13] כת"י, י"ד אייר תרס"ז. מתוך ספר (לקראת דפוס) 'רש"ט גפן, פרקי חיים, אגרות ומאמרים', הוצאת אור האורות.

[14] הובאה גם בעתון 'החבצלת', כ' חשוון תרס"ח.

[15] וראה ב'צמח צבי' איגרת ו' הסבר נרחב של הרצי"ה לגבי מטרותיה של הישיבה.

[16] 'אגרות הראי"ה' ח"א איגרת קיב.

[17] 'אגרות הראי"ה' ח"א איגרת קיד.

[18] ייתכן שהרב רומז לדברי הזוהר: "בספרא דא יפקון מן גלותא". וכך כותב הרב לרב לינטופ באגרת פז: "ישועת העולם כולו תלוי' רק בהופעת חכמת אור הגנוז של פנימיות רזי תורה בשפה ברורה".

[19] בחותמת בצד השני של הגלויה מופיע התאריך 17.1.07 [= ב' שבט התרס"ז].